בית ספר 'רעות' הוא מוסד רחב ממדים. לומדים בו גם תלמידי תיכון. שלושה מהוותיקים, תלמידי כיתה י"א, הביטו
בחיוך בתלמידים החדשים שהצטרפו לבית הספר.
    "השנה יהיו לנו הרבה שליחים חדשים," אמר אחד מהם בסיפוק.
    אלון שמע את הדברים. 'למה התכוון כשאמר שליחים'? תמה. הוא לא נאלץ להמתין זמן רב. "היי ילד, בוא הנה," קרא הנער שנשען על הקיר בכניסה למסדרון בית הספר.
    אלון הביט שמאלה וימינה, כלל אינו בטוח למי קרא אותו הנער.
    "כן, כן, אתה," הצביע הנער לעברו. "בוא, בוא הנה," קרא לאלון שוב.
    אלון הבחין שעומר נעצר והביט במתרחש. הוא סימן לו בחשאי ללכת קדימה ולא להתעכב.
    "תגיד לי, אתה לא מבין עברית?" קרא חברו של הנער.
    אלון התקרב אל השלושה. "בוקר טוב," ברך אותם.
    "מה הוא אמר?" שאל אחד הנערים בזלזול.
    "הוא אמר בוקר טוב," השיב חברו.
    "יפה, יפה. התחלה טובה לשליח," חייך השלישי.
    "רציתם משהו?" שאל אלון בטון מנומס.
    "יפה ששאלת," השיב הנער שקרא לאלון. "רצינו שתהיה השליח שלנו. מה אתה אומר?" שאל.
    "מה זה שליח?" שאל אלון.
    השלושה פרצו בצחוק.
    אלון המתין בסבלנות לתשובה.